ניתוחים

כלזיון

או בשם הנפוץ "שעורה כלואה"

התופעה והתסמינים:

התופעה כלזיון, "שעורה כלואה", הינה תופעה שכיחה מאוד הן אצל מבוגרים והן בקרב ילדים.
זה מצב בו נראית או מורגשת נפיחות בעפעפיים, שאינה חולפת.

בעפעפיים ובקו הריסים יש כ- 30-20 בלוטות חלב. שעורה היא מצב חריף, בו אחת מבלוטות החלב בעפעף נסתמת. כתוצאה מכך השומן מצטבר בבלוטה שבעפעף התחתון או העליון.
בבלוטה החסומה מתפתח זיהום מקומי ו/או תגובה דלקתית, הגורמת להתנפחות העפעף,  לאדמומיות ולכאב. תופעות אלו חולפות  תחת טיפול שמרני, או מעצמן. שעורה כלואה היא אותה בלוטה חסומה והרוסה שנשארת כגוש לא כואב בעפעף, לאחר שהשלב החריף המזוהם – חולף.

דרכי הטיפול – מהן ולמי:

במקרים מסוימים מגיעים מטופלים עם מוקדי כלזיונים רבים. מקרים אלו דורשים התייחסות מיוחדת הכוללת בירור לסיבת היווצרותם – סיבות כגון: דלקת עפעפיים כרונית, תזונה עתירת שומנים, מחלות עור שונות, שינויים הורמונליים, מתח נפשי ועוד.

ברוב המקרים התופעה נעלמת בהדרגה,  ללא התערבות כירורגית, תוך ימים ספורים עד שבועות.
במקרים שהנגע לא חולף מעצמו יש צורך בביצוע ניתוח קטן לניקוז השעורה הכלואה.
משך הניתוח דקות ספורות, בהרדמה מקומית וללא צורך באשפוז.
בהליך זה אין צורך בתפרים. 

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

אין הכנה מוקדמת לניתוח זה – ההליך פשוט.

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

הסרת נגעים ו/או ניתוח ביופסיה

התופעה והתסמינים:

נגעים בעפעפיים שכיחים מאוד וגדלים במיקומים שונים בעפעף.

כ-80%  מהנגעים מוגדרים שפירים, ורק כ-20% עלולים להיות ממאירים. נגעים שפירים יכולים להיות ציסטות, פפילומות, (גידול שפיר כעין גבשושית על פני העור), נבוסים (נקודות חן) ועוד.

רוב הגידולים הממאירים בעפעף הם ממקור של תאי בסיס – Basal Cell Carcinoma 

גידולים ממאירים אחרים יכולים להיות ממקור תאי קשקש –  Squamous Cell Carcinoma

ובאופן נדיר מלנומה ואחרים.

בהופעת נגע חדש על אזור העפעפיים, ובעקר כזה המדמם,  יש לגשת לאבחון אצל רופא עיניים, לצורך קבלת הערכה מקצועית של הנגע.
 הדבר הנדרש ביותר בהערכת הנגע או הגידול הוא שלילת ממאירותו.
רוב הגידולים הינם שפירים, אך גם הממאירים שכיחים באופן יחסי, ולכן חשובה מאד  האבחנה של רופא עיניים המומחה לאוקולופלסטיקה (פלסטיקה של העין), כדי לקבל החלטה על דרך הטיפול.

הטיפול:

רוב הנגעים ניתנים להסרה בהליך כירורגי קצר, בהרדמה מקומית וללא אשפוז. משך ההליך כרבע שעה.

הרקמה  המוסרת נשלחת לבדיקה במעבדה הפתולוגית, והמשך הטיפול נקבע על פי תוצאות הבדיקה.  תשובת הבדיקה הפתולוגית מתקבלת בדרך כלל בין שבועיים לארבעה שבועות לאחר הניתוח.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

אין הכנה מוקדמת לניתוח זה – ההליך פשוט.

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

הקסנטלזמה "כַּתֶּמֶת העפעף" Xanthelasma

התופעה והתסמינים:

קסנטלזמה היא משקע מקומי צהוב בעל גבולות ברורים. גורם הסיכון העיקרי להופעת הקסנטלזמות והתפתחותם, הינו רמה גבוהה של כולסטרול בדם, ושקיעתו מתחת לעור.

המראה של הקסנטלזמה אופייני מאוד.

בדרך כלל, הנגע מופיע בצורת כתמים בעור בזווית הפנימית של העין (קרוב לאף) בעפעפיים העליונים או התחתונים.  גודל הנגעים נע בין נקודה קטנה ובודדת  עד לגודל של מספר סנטימטרים (3-2 ס"מ). גושים קטנים אלה יכולים להוות למטופל פגם אסתטי.

קסנטלזמות מופיעות גם אצל אנשים בעלי רמת כולסטרול בדם תקינה או אף נמוכה.

לאחר הופעת הקסנטלזמה וגדילתה, כאשר הכולסטרול כבר שקע בעור, הנגע לא יעלם ללא התערבות כירורגית.
מומלץ להאט את גדילתם והתפתחותם בעזרת בניית תפריט מותאם ע״י תזונאית ותרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם. 

הטיפול:

השיטה היעילה ביותר להסרה כירורגית של הקסנטלזמה, היא חתך בעור סביב הנגע והרחקת הקסנטלזמה בשלמותה. את חסר העור ניתן לסגור בעזרת תפרים או להשאיר לסגירה עצמית. 

אם יש מספר נגעים בעפעפיים העליונים,  בדרך  כלל,  אין מניעה מלהרחיקם בניתוח אחד, אך אם יש מספר נגעים בעפעף התחתון, לעיתים יש מקרים בהם נדרש המשך טיפול לאחר תהליך הריפוי.

הניתוח  מתבצע בהרדמה מקומית ומשך הניתוח  כ-30 דק׳.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

פטרגיום – תבלול Pterygium

התופעה והתסמינים:

פטרגיום בעברית תבלול, הינו גידול שפיר על פני השטח של העין, הגורם לאודם, להתפתחות דלקת ואף להפרעה בראייה.
בד"כ הנגע גדל בצורת כנף מהפינה הפנימית של העין, וצומח לאיטו לעבר מרכז ציר הראיה. הנגע עלול  לכסות את האישון.
לעיתים נדירות יותר הנגע מתחיל בצד החיצוני של העין ומתפשט לעבר המרכז.

כאשר הפטרגיום קטן יתכן ולא תהייה כל הפרעה, מטרד או סבל,  אך ככל שהפטרגיום גדל כן  
גדל הסיכוי,  שהנגע יגרום לדלקות  חוזרות, להפרעה בראיה או להפרעה קוסמטית.     

ברוב במקרים, הסיבה להופעת הפטרגיום אינה ברורה, למרות שבערך בשליש מהמקרים יש שכיחות מוגברת של התופעה במשפחות מסוימות, דבר המצביע על גורם תורשתי.
כמו כן ידוע, שפטרגיום שכיח יותר בקרב אנשים, אשר נחשפים ליתר קרינת שמש  או לקרינה אולטרה-סגולית . 

הטיפול:

אם הפטרגיום אינו מפריע, אין צורך בטיפול אך חשוב ונדרש  מעקב.
במקרים קלים ניתן לטפל בתסמינים על ידי סוגים שונים של טיפות עיניים:  תחליפי דמעות, מכווצי כלי דם או סטרואידים. כאשר ההפרעה משמעותית יותר, או כאשר הנגע גדול יותר, מומלץ להסירו בניתוח, ולא להמתין, עד שתיגרם הפרעה בראיה.

במהלך הניתוח, לאחר מתן הרדמה מקומית, מתבצע קילוף של הנגע מעל פני השטח של העין. האזור החשוף, אזור הלובן, מכוסה מחדש באמצעות מִתְלה או שֶתל של הלחמית (הקרום המצפה את העין) הנלקח בד"כ מתחת לעפעף העליון. המתלה מוצמד למקומו באמצעות תפר נספג עדין ביותר, או בעזרת דבק ביולוגי, והעין חבושה למשך 24 שעות.
במקרים בהם יש סיכון מוגבר לחזרתו של הפטרגיום, במהלך הניתוח נעשה שימוש בחומר הנקרא מיטומיצין C. חומר זה מושם על האזור ממנו נכרת הפטרגיום, טרם הנחת הכיסוי בעזרת המתלה.

המיטומיצין C נשטף החוצה לאחר הכיסוי במתלה או בשתל הלחמית. שימוש בחומר זה נמצא יעיל להקטנת שיעור החזרה של הפטרגיום.  

בעזרת שימוש בטכניקה זו אחוזי ההצלחה של הניתוח גבוהים ביותר, ושיעורי החזרה של הפטרגיום נמוכים מאוד.

כאמור, הניתוח נעשה בהרדמה מקומית בלבד, נמשך כחצי שעה ואינו מצריך אשפוז.
לד"ר בנימיני  ניסיון רב בניתוחים מסוג זה ועבודות שלו בנושא מתפרסמות ומוצגות בארץ ובעולם.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

בלפרופלסטיקה - הסרת עודפי עור מהעפעפיים - Blepharoplasty

התופעה והתסמינים:

העפעפיים הינם איבר רב שכבתי מורכב, אשר מטרתו העיקרית להגן על העין מהסביבה, לפזר את הדמעות ולהניע אותם על פני שטח העין. כל זאת כדי לאפשר רְאִיה תקינה ושדה רְאִיה רחב ככל האפשר.

העפעפיים הם רקמה, שכל מצמוץ, סגירה או פתיחה של העין מהווים למעשה תנועה שלהם. תנועה מלאה ותקינה של העפעפיים כרוכה בשיתוף פעולה ותיאום מדויקים של פעילות מספר שרירים, יחד עם אלסטיות, גמישות ואיזון של כל הרקמות המרכיבות איבר מיוחד זה.
יתר על כן, העפעפיים מהווים את "המסגרת" האסתטית של העין. לכן כל שינוי במבנה, בצורה ובתפקוד של העפעפיים משפיעים באופן ישיר לא רק על תפקוד העין, אלא גם על מראה העין ועל המראה האסתטי של כל הפנים.

עפעפיים עליונות

הבעיה השכיחה ביותר במבנה העפעף העליון הינה היווצרות של עודף עור בין שולי העפעף לבין הגבה.  השם המקצועי לליקוי זה הינו דרמטוכלזיס  Dermatochalsis .  עודף עור זה מלווה לעיתים גם בבֶּלֶט  של שומן מארובת העין, המותח את העור החוצה ויוצר שקיות בולטות.
מעבר לליקוי האסתטי, הגורם למראה סגור ולמראה עייף ומבוגר של העיניים, יש מקרים שהבעיה מהווה ליקוי רפואי אמיתי. ליקוי זה מתבטא בלחץ על שולי העפעף ואזור הריסים, תחושות של כבדות ועייפות, ולעיתים אף להפרעה בשדה הראיה העליון או הצדדי.

עודף עור זה הוא תוצאה של תהליך ההתבגרות וההזדקנות של הפנים. הוא נובע מאיבוד הגמישות של העור, מאובדן רקמה תת עורית ומצניחה של רקמות.

הטיפול:

הניתוח לתיקון עודף עור בעפעף או בשמו המקצועי בלפרופלסטיקה   Blepharoplasty

מבוצע בד"כ בהרדמה מקומית, או בהרדמה מקומית עם טשטוש, כלומר, הזרקה של חומר הרדמה גם לווריד.  

אופן הטיפול:

שלב א' – קְדַם ניתוח: לפני הכניסה לחדר הניתוח ד"ר בנימיני מקדים לסמן את עודף העור להסרה  כאשר המטופל במצב ישיבה.

שלב ב':   הניתוח נעשה בתנוחת שכיבה. מבוצע חתך בעור לפי הסימון, והעור העודף מוסר. בהתאם להערכה הקדם-ניתוחית מבוצעת גם כריתה של שומן בולט ופיסול של השומן    התַּת – גַּבּתי.

שלב ג':  השלב האחרון של הניתוח הוא סגירה של הפצע הניתוחי בעזרת תפרים.  בד"כ אין צורך בחבישה או בסגירה של העיניים ברטייה, ואין הגבלה מבחינת הראיה כבר מרגע תום הניתוח.

משך הניתוח כשעה בהרדמה מקומית. אם הניתוח הוא ניתוח משולב של עפעפיים עליונים ותחתונים הניתוח יהיה בהרדמה כללית, משך הזמן כשעתיים וחצי . 
לאחר מנוחה קצרה, כשעתיים בחדר ההתאוששות, המטופל משתחרר לביתו להמשך ההחלמה.

קישור לניתוח (פטוזיס או/ו ניתוח עפעפיים תחתונים ו/או ניתוח הרמת גבות ו/או טיפולי אסתטיקה)

א. הכנה מוקדמת לפני הניתוח:

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

עפעפיים תחתונים

התופעה והתסמינים:

העפעפיים התחתונים קטנים ביחס לעליונים, אך מורכבים לא פחות  במבנה שלהם.
העפעפיים התחתונים הם המנקזים את רוב הדמעות מהעין. פגיעה תפקודית או אנטומית בחלק זה עלולה לגרום לדַמַּעַת בלתי פוסקת. בנוסף, הקִרבה של העפעף התחתון לחלק המרכזי של הפנים ולאזור הלחי גורמת, לכך שחלקים אלו למעשה תלויים על העפעף, והכוחות הפיזיקליים, שפועלים על הפנים, משפיעים ישירות על צורת  העפעף ומראהו. זאת בניגוד לעפעף העליון התלוי על החלקים מעליו, ואין איברים אחרים התלויים עליו.

מסיבות אלו ואחרות ניתוחי עפעפיים תחתונים מורכבים יותר ודורשים ידע רחב והבנה מעמיקה של המבנה והתפקוד של כל אזור מרכז הפנים והעפעפיים התחתונים, וכמובן, זהירות יתרה בגישה הניתוחית.

הבעיות האסטטיות המאפיינות את העפעף התחתון כוללות עודף עור, הנראה כקמטוט מוגבר של האזור, או  בבֶלט של השומן הארובתי, הגורם להופעת "השקיות" מתחת לעיניים.  לפעמים השינוי נראה כאובדן והידלדלות של הרקמה התת-עורית, והופעת שקעים מתחת לעיניים. כמובן, יש מקרים של שילוב הבעיות או חלקן, ולכן יש חשיבות עליונה לזהות ולאפיין את הדרוש תיקון, ולהתאים את דרך הפעולה לממצאי הבדיקה המוקדמת, עם התייחסות פרטנית למטופל ולציפיותיו.

חשוב לציין, שלעיתים קרובות שינויים בעפעף התחתון מופיעים עם רפיון אופקי של העפעף, הנראה כהתעגלות של שולי העפעף כלפי מטה. בעיה זו עלולה להחמיר בעקבות פעולות למתיחת העור, וגם על כך יש לתת את הדעת במהלך הערכה הקְדם ניתוחית.

הידוק והוצאת עודף עור נעשים בעזרת חתך מתחת לקו הריסים לאורך העפעף ותפירה מחדש של האזור בעזרת תפר עדין. אם יש צורך בהוצאת שומן בולט, הדבר נעשה דרך חתך פנימי – בלחמית העין, זאת אומרת, בין העין עצמה לבין העפעף. בצורה זו לא מבוצע חתך בעובי מלא בעפעף ולא נפגעת רקמה חשובה מאוד, הנקראת "ספטום" או "מחיצת הארובה". שמירה של שלמות ה- "ספטום" מקטינה את הסיכון להתפתחות מגוון סיבוכים הקשורים לצורת העפעף ותפקודו.

אם יש צורך, ניתן לבצע גם מתיחה אופקית של העפעף ומשיכתו כלפי מעלה, כדי לחזק אותו, וכדי למנוע ממשקל החלק המרכזי של הפנים למשוך את העפעף כלפי מטה. פעולה זו  יכולה להתבצע במהלך הניתוח,  אך יש לדעת מראש, כי יתכן ויהיה צורך לבצע זאת בניתוח נפרד. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית עם טשטוש תוך ורידי או בהרדמה כללית. משך הניתוח בדרך כלל כשעה וחצי. לאחר התאוששות קצרה משוחרר החולה לביתו ללא חבישה או סגירה  ברטייה של העיניים.

א.הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הכנה לקראת הניתוח:

ב. הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

פטוזיס - צניחת עפעפיים - Ptosis

התופעה והתסמינים:

צניחת עפעפיים, פטוזיס בשם המקצועי, הוא מצב בו העפעף העליון יורד ומכסה את העין עד כדי סגירה של ציר הראיה.

פטוזיס נובע מליקוי בתִפקוּד השרירים הפותחים את העין ומרימים את העפעף.  אחראיים להרמת העפעף שני שרירים. השריר  הראשון והעיקרי נקרא "לבטור פלפברה"  והשריר השני, הקטן יותר, נקרא "השריר על שם מילר". חולשה של כל אחד מהשרירים הנ"ל גורמת לקושי בפתיחת העין.

יש פטוזיס של מבוגרים, הוא הסוג הנרכש, ויש  צניחת עפעף מולדת המופיעה כבר בזמן הלידה. ייתכן והפטוזיס  המולד הוא תוצאת ליקוי בהתפתחות השרירים המרימים את העפעף או העצבים שמפעילים אותם.
הפטוזיס  הנרכש יכול להופיע בכל שלב וגיל בחיים כתוצאה מפגיעה נוירולוגית (חבלת ראש או אירוע מוחי למשל) או מחלות של השריר עצמו כדוגמת מחלות ניוון שרירים שונות. חבלות ישירות בעפעף יכולות לפגוע הן בעצבים והן בשרירים ולגרום לצניחת העפעף.

ישנן סיבות רבות נוספות לצניחת עפעפיים בכל גיל.  אולם רוב המקרים של צניחת עפעף בגלל הגיל המתקדם קשור בד"כ להיחלשות, מתיחה והתנתקות של החיבור בין השרירים המרימים את העפעף   – לחלקו הנוקשה של העפעף הנקרא "טרסוס".

בכל מקרה של חשד לצניחת עפעף מומלץ תחילה להיוועץ עם רופא עיניים  בעניין המאפיינים  והגורמים.
לעיתים על הברור להתבצע בשיתוף פעולה של רופא העיניים עם נוירולוג או             נוירואופטלמולוג.  לאבחון נכון של הגורם יש חשיבות רבה. יש מקרים שהפטוזיס הוא חלק או סימן למחלה אחרת. השפעותיה של המחלה על חלקים אחרים בגוף עשויות להיות משמעותיות מאוד.

הטיפול:

הטיפול בפטוזיס יכול להיות תרופתי ולא ניתוחי, בעקר בכזה הקשור למחלה בשם מיאסטניה גרוויס.

במקרים בהם יש לנקוט בגישה הניתוחית ניתן לבחור באחת  משלוש שיטות עיקריות לניתוח. הבחירה נעשית בהתאם לממצאי הערכה הקְדם-ניתוחית. במקרים של צניחה קלה, כאשר תפקוד "שריר המילר" נמצא תקין, יש עדיפות לבצע את תיקון הפטוזיס בגישה הפנימית.  בגישה זו סיכויי ההצלחה גבוהים יותר, ההחלמה מהירה יותר ולעיתים אין צורך בחתך חיצוני או בתפרים.

בגישה הפנימית מבוצע במהלך הניתוח היפוך של העפעף, קיצור וחיזוק של "השריר על שם מילר".

במקרים של צניחה בינונית, בהם נמצא ש"שריר המילר" אינו מתפקד היטב,  נעשה הניתוח בגישה החיצונית. בגישה זו מבוצע חתך בעפעף, בדומה לחתך שנעשה בניתוח להסרת עודפי עור (בלפרופלסטיקה).  בתהליך זה מבוצעת הפרדה של הרקמות, זיהוי והפרדה של "שריר הלבטור" ותפירתו מחדש ל- "טרסוס" – החלק הנוקשה של העפעף – וזאת בהתאם למידת ההרמה הנדרשת.

במקרים בהם יש צניחה קשה, ונקבע שאין כלל תפקוד, הן של ה-"לבטור" והן של ה- "שריר על שם מילר", מבוצע ניתוח הנקרא "פרונטליס סלינג" או "מִתלה גַּבּה".

במקרים אלו, האופייניים בעקר לצניחה מולדת או צניחה על רקע של ניוון שרירים, העפעף למעשה "נתלה"  על שריר המצח באמצעות חוט או רצועה מלאכותית, המועברים מתחת לעור.

בשיטה זו  מיד לאחר הניתוח החולה פוקח את עיניו ומרים את העפעף. ההרמה נעשית למעשה באמצעות הרמת הגבות, ולא באמצעות השרירים, וכך בהמשך בכל פקיחת עיניים.   
ניתוחי פטוזיס אורכים כשעה, ונעשים בד"כ בהרדמה מקומית. בהליך זה נדרש שיתוף פעולה של החולה במהלך הניתוח. כמובן, ניתוח בילדים נעשה בהרדמה כללית.
ניתן לשלב הסרת עודפי עור מהעפעפיים העליונים (בלפרופלסטיקה) עם ניתוח להרמת עפעפיים – תיקון פטוזיס.  ניתן לבצע את השילוב הזה, של הסרת עודפי עור עם תיקון פטוזיס הן בגישה הפנימית והן בגישה החיצונית. הדבר כמובן מאריך את משך הניתוח, ויש לכך השלכה גם לאחר הניתוח –  על משך ההחלמה. 

קישור לניתוח בלפ (עפעפיים עליונים או/ו ניתוח עפעפיים תחתונים ו/או ניתוח הרמת גבות.)

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

אקטרופיון Ectropion ; אנטרופיון Entropion

התופעה והתסמינים:

העפעפיים מגנים על העיניים ובכך מסייעים בסילוק גופים זרים, שומרים על הלחות בעין, ומונעים יובש בקרנית.
במצבים בהם מַנָּח העפעפיים אינו תקין, הגנת העיניים נפגעת, וכתוצאה מכך עלולים להופיע גירויים בעיניים, הפרשות רבות, תחושה של אי נוחות  (כגוף זר בעין), דַמַּעַת, אודם באזור הריסים וכאבי עיניים מוגברים.

יש שני מצבים בהם תפקוד העפעפיים נפגע עקב מנח לא תקין:

תופעה זו מתרחשת בעיקר בקרב מטופלים בגילאים מבוגרים, עקב החלשות השרירים והרקמות הרכות סביב העיניים. נוסף לפגיעה בעיניים, תופעה זו עלולה לגרום לבעיה בצמיחת הריסים, כמו שינוי כיוון צמיחתם, נשירה חלקית של הריסים הקיימים, וכמובן הפרעה קוסמטית.

הטיפול:

ניתוח הינו הליך קצר, כשעה בהרדמה מקומית ואינו מצריך אשפוז.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

הרמת גבות

התופעה והתסמינים:

אם העפעפיים הם המסגרת הפנימית של העיניים, הגבות הן המסגרת החיצונית.
מיקום צורת הגבות משתנה מאדם לאדם. אצל הגברים הגבות בד"כ ממוקמות על שולי ארובת העין, על גבי כרית שומן עבה. הן בד"כ רחבות יותר והשיער צפוף יותר.

אצל נשים הגבות בד"כ ממוקמות גבוה יותר, מעל שולי הארובה, וכרית השומן מתחתיהן קטנה יותר, הן צרות יותר ופחות צפופות.

צורת הגבות היא כקשת לא סימטרית, אשר חלקה הגבוה ביותר ממוקם מעל הפינה החיצונית של העין.

עם השנים יש נטייה של הגבּה לצנוח כלפי מטה ולתרום למראה סגור יותר של העיניים. הבעיה הרבה יותר שכיחה ממה שמקובל לחשוב. במקרים רבים יש רושם של עודף עור מעל העפעף ("דרמטוכלזיס"),  אך למעשה התופעה היא  תוצאה של צניחת הגבה. אבחון שגוי עלול לגרום להחלטה שגויה, דהיינו, לניתוח להסרת עודף עור מהעפעף (בלפרופלסטיקה), ובכך למעשה, להחמיר את המצב, והגבה תמשך עוד יותר כלפי מטה.

תופעה זו מתרחשת בעיקר בקרב מטופלים בגילאים מבוגרים, עקב החלשות השרירים והרקמות הרכות סביב העיניים. נוסף לפגיעה בעיניים, תופעה זו עלולה לגרום לבעיה בצמיחת הריסים, כמו שינוי כיוון צמיחתם, נשירה חלקית של הריסים הקיימים, וכמובן הפרעה קוסמטית.

הטיפול:

כיום מבינים, שצניחה של העפעף היא תוצאה לא רק של משיכה כלפי מטה ע"י כוח המשיכה של כדור הארץ אלא גם, ואולי אף יותר, תוצאה של התרוקנות ואובדן רקמה תת עורית. אובדן נפח ורקמה תת עורית הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הזדקנות הפנים.

תובנה זו גרמה לשינוי גישה בקרב הרופאים העוסקים באסתטיקה של אזור העיניים והגבות.
אם בעבר הפתרון היחיד לצניחה של הגבות היה הרמה וקיבוע מחדש של הגבּה, כיום מומלץ על מילוי והחזרת נפח כאפשרות ראשונה, וניתוחי הרמה כאפשרות שנייה.

א. מילוי והחזרת נפח באמצעות הזרקה

השיטות המקובלות להחזרת נפח ומילוי כוללות הזרקה של חומרי מילוי מלאכותיים, כדוגמת חומצה היאלורונית, או הזרקת שומן, שנלקח מאזור אחר בגוף, והעברתו לאזור בו אבד הנפח.

בוטוליניום טוקסין, או בוטוקס בשמו המסחרי, יכול אף הוא לשמש לתיקון של צניחת גבות. במקרים קלים יחסית של צניחה, ניתן להזריק חומר זה לשרירים האחראים להורדה של הגבה.   הטוקסין גורם להחלשה ולשיתוקם של השרירים המורידים את הגבה, וכך מאפשר לַשְּרירים המרימים את הגבה לפעול בצורה אפקטיבית יותר וללא התנגדות. חסרונה של השיטה הוא משך זמן ההשפעה של הטוקסין.  השפעת הטוקסין הזה, הבוטוקס, נמשכת  חודשים ספורים, ויש לחזור על ההזרקה מדי שלושה עד ארבעה חודשים. למעשה, השיטה מתאימה למקרים קלים בלבד.

ב. ניתוח כפתרון לצניחת גבּות

במקרים קשים יותר הפתרון הכירורגי הוא הפתרון היחיד. גם במקרים אלו ישנן גישות שונות, ויש להתאים את צורת הניתוח לחומרת הצניחה ומיקומה, וכן לאופי הגבות, כלומר, שעירות יותר או פחות, כרית שומן בולטת או לא בולטת וכו'. כמו כן יש להתייחס גם לגורמים נוספים כדוגמת מיקומו של קו השיער הנוכחי, צֶפי להתקרחות שיער הראש בעתיד, איכות העור ומידת הנטייה של החולה ל"יַצֵּר" צלקות. כמובן, כמו בכל ניתוח גם בניתוח זה יש חשיבות לציפיות המנותח.

הגישות הקיימות להרמת גבות מתחילות בניתוחים יחסית קלים כדוגמת הרמת גבות טמפורלית. ניתוח זה מיועד להרמה של זנב הגבה בלבד, ולכן החתך יחסית קטן ומוצנע בתוך קו השיער.  

ככל שרוצים להרים את הגבה גבוה יותר ולכל אורכה, כך יש יותר חתכים, עד לחתך, שבעבר נעשה מאוזן לאוזן.

במקרים בהם יש גבות יחסית שעירות, וכבר קיימים קמטים עמוקים במצח, הגישה הישירה היא הגישה המוצלחת ביותר.  בשיטה זו נעשה החתך ממש על הגבול העליון של הגבה. הצלקת הנותרת מוצנעת בתוך הגבה עצמה, ואם היא נראית, מִיקום החתך נראה כקמט נוסף במצח.  

משך ההחלמה מניתוח להרמת גבה ועד לקבלת התוצאה הסופית, ארוכים יחסית לניתוחי עפעפיים.

הניתוח מתבצע או בהרדמה מקומית עם טשטוש תוך ורידי או בהרדמה כללית.
משך הניתוח בדרך כלל כשעה וחצי, ולאחר התאוששות קצרה משוחרר המטופל לביתו ללא רטייה  

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

טריכיאזיס Trichiasis

התופעה והתסמינים:

טריכיאזיס הינו מצב של ליקוי בכיוון של צמיחת הריסים. באופן טבעי הריסים צומחים על קצה העפעף ופונים כלפי חוץ העין. במצב טריכיאזיס הצמיחה בכיוון פְּנים העין, הריסים גדלים לכיוון פני שטח של העין ומשפשפים אותה. שפשוף ממושך גורם לתחושת גוף זר, גירוי  כרוני, אודם  ודַמַּעַת.

הסיכון במצב זה הוא שריטות בקרנית , זיהומים, כיבים, דלקות  וצלקות בקרנית. הסיכונים הללו  עלולים לפגוע בראיה בצורה משמעותית.  הסבל המשני, שגם הוא סבל, זו  ההפרעה האסתטית לחולה.

הסיבות השכיחות  בדרך כלל נעוצות בדלקות בשפת העפעף, הגורמות לשינויים בכיוון הצמיחה של הריסים.
קרע או פציעות קודמות,  אף הם עשויים לשנות את מיקום הריסים ובעקבות זאת את כיוון צמיחתם, וכן  טיפולים או ניתוחים קודמים עלולים להוות סיבה להופעת הטריכיאזיס.

הפתרונות לטיפול:

חשובה מאד היוועצות מוקדמת עם רופא מומחה, מיד עם הופעת תסמין אחד או יותר.  

במקרים מסוימים ניתן לבצע תלישה ידנית של הריסים הפתולוגיים. אך  ההיפך קורה – לרב כתוצאה מתלישה ידנית נוצר זירוז של צמיחת הריסים החדשים בצורה לא תקינה – קוצניים, קצרים, וכך שוב שטח פני העין נפצע.

במקרים קלים בהם יש רק מספר ריסים בודדים, ניתן לטפל בבעיה ע"י צריבה של שורש הריס באמצעות מחט חשמלית או לייזר – אלקטרואפילציה.  לשיטה זו יעילות מוגבלת, ולעיתים גם בדרך זו התוצאה עשויה להיות לא התוצאה המצופה, אלא ההיפך הוא אשר קורה – ריסים סמוכים הצומחים בצורה תקינה מְשַנִּים כיוון צמיחה לעבר פנים העין.

במקרים חמורים בהם התהליך מפושט יחסית ומערב חלק ארוך יחסית מקו הריסים, הפתרון היעיל הוא ההליך כירורגי, או ניתוח לכריתת שורשי הריסים או ניתוח לשינוי כיוון הצמיחה של הריסים.

ניתוח זה מתבצע בחדר ניתוח בהרדמה מקומית.  משך ביצוע הניתוח – כשעה.

אין צורך באשפוז. מיד בסיום הטיפול ניתן לשוב לפעילות מלאה.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

פתיחה או שחזור של דרכי דמעות

התופעה והתסמינים:

דרכי הדמעות הן למעשה מערכת ניקוז, שתפקידה לאסוף את עודפי הדמעות מהעין ולהעביר אותם לחלל האף. המערכת מתחילה בשני פתחים קטנים הנמצאים בשולי העפעף העליון והתחתון, קרוב לגשר האף, וממשיכים בצינוריות קטנות המובילות לשק הדמעות.  מִשׂק הדמעות, שנמצא בין העין לבין האף, עוברות הדמעות בצינור לאף ולגרון.

חסימה של דרכי הדמעות יכולה להתרחש בכל חלק ממערכת הניקוז.  הבעיה יכולה להיות מולדת או להתפתח בכל גיל, מינקות ועד זקנה.

התופעות הנלוות לחסימה בעין ומסביב לה הן – דַמַּעַת ותופעות דלקתיות ברמת חומרה משתנה.  

כתוצאה מכך עלולה להיות הפרעה בראייה. כמו כן עלולות להופיע הפרשות מוגלתיות חוזרות, כאב, נפיחות ואודם בעין, בעפעפיים או סביב העפעפיים – בעיקר בחלק הקרוב לאף.

דרכי הטיפול – מהן ולמי:

אבחון וטיפול ראשוני

במבוגרים, הפעולה הראשונית לזיהוי חסימה של דרכי הדמעות נעשית במרפאה,  ע״י ביצוע שטיפת דרכי הדמעות.
תחת הרדמה באמצעות טיפות עיניים בלבד מוחדרת צינורית מתכתית דקה לפתח הניקוז בעפעף ומוזרמת כמות קטנה של מי מלח. אם  המטופל מרגיש את הנוזל המלוח באף או בגרון, פירושו של דבר –  אין חסימה. אם  הנוזל אינו מגיע לאף, והנוזל זולג החוצה על הלחי – האבחון מצביע על חסימה בדרכי הדמעות.

בתינוקות וילדים לא ניתן לבצע שטיפה במסגרת המרפאה, וכל תהליך האבחון והטיפול נעשה בהרדמה כללית בחדר ניתוח.

באבחון של חסימה, כלומר, השטיפה  אינה עוברת לאף או לגרון, קיימות מספר דרכים חלופיות לפתיחה של דרכי הדמעות. דרך הביצוע וסוג ההרדמה נקבעים בהתאם לגיל המטופל, מיקום החסימה וחומרתה. במקרים קלים ובחסימות בחלק החיצוני יותר של מערכת הניקוז, לעיתים השטיפה פותרת את הבעיה.

יש מקרים קשים יותר בהם נדרשת הרחבה של צינור הניקוז בעזרת בלון זעיר מתנפח. ויש מקרים  בהם נדרשת החדרת צינורית לתקופת זמן קצרה יחסית – שבועות ספורים. הצינורית מוצאת בהרדמה על ידי הזלפת טיפות עיניים בלבד.
למקרים שהטיפולים, אשר הוזכרו לעיל לא הועילו,  נמצא פתרון אחר, פתרון יעיל יותר,  והוא הליך ניתוחי לשִחזור דרכי הדמעות.  הניתוחים מיועדים למקרים בהם שיטות הפתיחה האחרות אכן לא צלחו או שאינן ניתנות לביצוע.  ניתוחים אלו, בד"כ מתבצעים בהרדמה כללית, נעשה מעקף לאזור החסום וחיבור ישיר של שק הדמעות לאף מעל מקום החסימה.
שתי גישות לביצוע הניתוח לשחזור דרכי דמעות  –  או בגישה חיצונית, דרך חתך קטן בעור באזור האף, או בגישה אנדוסקופית דרך חלל האף ללא חתך בעור.
בשתי הגישות מניחים צינורית סיליקון במערכת ניקוז הדמעות למשך מספר שבועות כתומכן (כסטנט), שסביבו נוצרת מערכת הניקוז החדשה. אחוזי ההצלחה של שתי הגישות דומה.
בחירת הגישה תוסבר למטופל כהכנה מקדימה לניתוח.
כאמור, ניתוח שחזור דרכי דמעות, מתבצע בהרדמה כללית. משך הניתוח כשעה וחצי.

לאחר הניתוח יש התאוששות קצרה בבית החולים. אין צורך באשפוז.

הכנה מוקדמת לפני ביצוע הניתוח :

הוראות לאחר הניתוח:

סיבוכים אפשריים:

Call Now Button