מחלות עיניים

עין יבשה

התופעה והתסמינים:

תסמונת העין היבשה הינה מצב שכיח מאוד, בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת.
סיבה זו היא הסיבה השנייה בשכיחותה לפניות לרופאי עיניים.

תסמונת העין היבשה נוצרת עקב הפרה במאזן בין קצב ייצור הדמעות  לקצב פינוי הדמעות מהעין – דרך מערכת הניקוז או עקב אידוי מואץ,   כלומר, הבעיה היא תוצאה של ירידה בקצב הייצור של הדמעות, או ירידה באיכות שלהן. ירידה באיכות הדמעות מאפשרת אידוי מהיר יותר שלהן, או מונעת פיזור והצמדות שלהן לפני השטח של העין.


התסמינים השכיחים כוללים תחושת גוף זר בעיניים, אודם, צריבה, רגישות לאור, טשטוש ראייה ודַמַּעַת תגובתית.
התסמונת פוגעת באיכות החיים של הסובלים מהתופעה, יוצרת מתח פסיכולוגי ופוגעת בפעילות היומיומית.

תופעת העין היבשה נפוצה בעיקר אצל נשים, ומחמירה מגיל 45 ומעלה בשל שינויים הורמונליים בגיל המעבר.

גורמי הסיכון לעין יבשה הם: גיל מבוגר, הרכבת עדשות מגע, ישיבה ממושכת מול מסכי המחשב, שינויים במזג אוויר – שרבי יבש ואוויר רווי אבק, שינויים הורמונליים, מחלות כמו סכרת,  נטילת תרופות נגד אלרגיה (אנטי היסטמינים), שימוש בטיפות עיניים המכילות חומרים משמרים ועוד.
עקב יובש בעין עלולים להופיע גם סיבוכים, כמו:
 -דלקת בלחמית ובקרנית.
– במקרים חמורים של יובש בעיניים עלולים להתפתח כיבים בקרנית.
– פגיעה בראיה.

הטיפול:

עין יבשה הינה מצב כרוני, לכן הטיפול הינו ממושך או אף קבוע. הטיפול מותאם ומשתנה בהתאם לגורמים ליובש, חומרת המצב והתגובה לטיפולים קודמים.

ישנם מספר דרכים לטיפול. בעת ייעוץ במרפאה ניתן יהיה להחליט, מה היא דרך הטיפול המומלצת  ביותר עבור המטופל.

במקרים של יובש קל – הטיפול בעיקרו  תחליפי דמעות -"דמעות מלאכותיות"– טיפות עיניים או ג'ל . מומלץ שימוש בטיפות עיניים, אשר אינן מכילות חומר משמר בלבד. כך ניתן להמשיך להרכיב עדשות מגע לאורך כל הטיפול, ולהימנע מהסיבוכים הכרוכים בשימוש בתכשירים המכילים חומרים משמרים.
אם למרות השימוש בתחליפי דמעות אין שיפור או שינוי משמעותי  יש להגיע לרופא להיוועצות ולבדיקה נוספת, כדי לבחון דרך או אמצעים נוספים לטיפול.

הכנסת פקקים – במקרים של יובש קשה ניתן להשתיל פקקים זעירים לדרכי הדמעות הסוגרים את פתחי הניקוז של הדמעות, ובכך הכנסת פקקים מונעת את ניקוז הדמעות מהעין גורמת להן להישאר בעין. תהליך הכנסת הפקקים, מתבצע במרפאה ונמשך דקות ספורות ואינו מכאיב. יעילות הטיפול התרופתי בשילוב עם השתלת הפקקים גבוהה יותר.
אם חל שיפור והיובש חולף או אם המטופל סובל מדַמַּעַת יתר, ניתן להוציא את הפקקים.

טיפולים למצבים של יובש קשה יותר כוללים מתן טיפות נוגדות דלקת, כדוגמת סטרואידים או ציקלוספורין A – רסטזיס.

במצבים קשים ביותר ניתן לשקול גם טיפול בטיפות סרום המופקות מדמו של המטופל.

במקרים בהן הרקע ליובש הוא דלקת של שולי העפעף – בלפריטיס  (Blepharitis) – יש חשיבות רבה לטיפול בדלקת כדי להקל על התסמינים בעין. טיפול זה כולל רטִיות חמות, ניקוי עפעפיים, עיסוי וטיפולים תרופתיים שונים:  משחות וטיפות המכילות אנטיביוטיקה וסטרואידים ועד טיפול בכדורי אנטיביוטיקה דרך הפה.

ניתן לשקול גם תוספי מזון שונים, כמו צריכה מוגברת של אומגה 3, וטיפולים חדשניים יותר במכשירים שונים לחימום ועיסוי העפעפיים.

בלפרוספזם - עווית שריר העין Blepharospasm -

התופעה והתסמינים:

בלפרוספזם הינו מצב בו מופיעות התכווצויות לא רצוניות של השריר הסוגר את העין. לעיתים שרירים נוספים, כדוגמת השרירים  האחראים על הורדת הגבות גם הם מתכווצים. יש שונות רבה בחומרת המצב – החל מהתכווצויות בודדות קטנטנות, אשר בקושי נראות ומורגשות, ומכונות פסיקולציות, ועד להתכווצויות חזקות ותכופות, שלעיתים כוללות את כל השרירים בצד הפנים או אפילו כל השרירים בפנים יחד. התכווצויות חזקות אלו אינן מאפשרות את פתיחת העיניים והראיה נפגמת.

תסמינים:

גם במצבים קלים וגם במצבים קשים המטופלים,  הסובלים מבלפרוספזם, בד"כ  אינם חשים שהתופעה מתרחשת. הם חשים אי נוחות בעיניים, תחושת גוף זר בעין וכאב כרוני.

הסיבה לכאב בעיניים היא שהתכווצות היֶתֶר של השרירים גורמת להפרשה שומנית וחומצית מבלוטות החלב בשולי העפעף לעין. החומציות גורמת לגירוי של הקרנית ושל הלחמית ולכאב.
במקרים אחרים המטופל מרגיש שהעין "רועדת" או ״קופצת״, בלשון המטופלים, ולפעמים המטופל אף מרגיש את ההתכווצות עצמה.

במצבים קלים העוויתות הבלתי רצוניות אינן משפיעות על איכות הראיה ועל היכולות המנטליות, אולם במצבים קשים של התכווצות דו צדדית מלאה המטופל למעשה לא רואה.

הטיפול:

לאחר הליך אבחון, בד"כ בשיתוף נוירולוג,  יש להתאים את סוג הטיפול למטופל, לגורם הבעיה ולחומרתה.  קיימת  אופציה של הזרקת בוטוקוס, ישנן אופציות ניתוחיות, ואופציות תרופתיות.
הטיפול המקובל ביותר כיום הוא הזרקת בוטוליניום טוקסין, או בשמו המסחרי "בוטוקס", לשרירים המעורבים. הבוטוקס גורם להחלשה של השרירים שמסביב לעין ולהקטנה של קצב ההתכווצות ועוצמתן.

על טיפול זה יש לחזור לפי הצורך, כל 7-4 חודשים.
הכמות של החומר המוזרק בטיפול בוטוקס אינדיבידואלי לכל מטופל, ולפי התגובה לטיפול ניתן לשנות ולהתאים את המינון למינון המיטבי.
במקרים נדירים מאוד, כאשר לאחר ביצוע ההזרקה אין תגובה חיובית לטיפול יש צורך בניתוח להחלשת השרירים סביב העיניים.

טיפול בבוטוקס אינו מתאים ל:

סיבוכים אפשריים של הטיפול:

בלפריטיס – דלקת עפעפיים - Blepharitis

התופעה והתסמינים:

בלפריטיס הינה דלקת עיניים נפוצה ושכיחה באוכלוסייה, לרב ממושכת וכרונית.
הרקע לבעיה הינו תפקוד לקוי של בלוטות החלב (שומן) בעפעף, בלוטות  על שם מייבומיאן. בכל עפעף יש 30-20 בלוטות מייבומאיין.

לרב הדלקת מופיעה בקו הריסים, שם נמצאים פתחי הבלוטות. הדלקת מתבטאת בגרד, באי נוחות, בנפיחות, בכאב ובאדמומיות של שולי עפעף.

החלב המופרש מבלוטות המייבומיאן מצפה את דוק הדמעות בשכבה שומנית, המונעת את אידוי הדמעות. לדוק הדמעות תפקיד חשוב בהגנה על פני השטח החיצוניים של העין.

המרכיב השומני המופרש מאותן בלוטות שומן, נפגם,  והופך להיות סמיך יותר והבלוטות מתקשות להפריש את החומר השומני הזה לדוק הדמעות. החלק הפגום מצטבר בתוך הבלוטה ויוצר נפיחות מקומית בעפעף.

תסמינים של בלפריטיס:

בד"כ כלל המטופל מדווח על תסמינים הנמשכים זמן רב – חודשים ואף שנים, ועל מצב שיכול להיות קל עד קשה.

התסמינים השכיחים הם גירוי מתמיד של העיניים, הרגשת צריבה, אדמומיות והרגשת יובש (שיכולה להתגבר במצבים של קור או שימוש במזגן). לעיתים המחלה מלווה ברגישות מקומית, תחושת נפיחות של העפעף, הפרשות דביקות, קשקשת וגרד של שוליו  עד פגיעה  מסוימת בראייה.    

אחד הסיבוכים של בלפריטיס הוא התפתחות שׂעורות חוזרות.  שׂעורה היא  דלקת זיהומית  חריפה של אחת מהבלוטות הנגועות שבה השומן אינו מתנקז.
שעורה מאופיינת בכאב חזק וברגישות רבה למגע באזור העפעף. לרב הסימפטומים נמשכים מספר ימים. הכאב נעלם כאשר המוגלה שהצטברה בתוך העפעף מתנקזת החוצה או נספגת על ידי הגוף. 
לעיתים השעורה אינה חולפת ונותר גוש בולט שאינו כואב, תופעה זו נקראת כלזיון.

קרא עוד על כלזיון…

הטיפול בבלפריטיס :

אם המטופל חש בשינוי מראה העפעפיים או בשינוי העור סביב העיניים, מומלץ להיוועץ ברופא עיניים,  מומחה לאוקולופלסטיקה, לצורך אבחון הגורם לתופעה ובחירת הטיפול המתאים.           
אין טיפול אחד, שיכול להתאים לכל מטופל. ישנן דרכי טיפול להקלה על תסמיני המחלה, אך לא ניתן להבטיח ריפוי מלא. למחלה יש נטייה להחמיר ולהשתפר לסירוגין.

הטיפול הבסיסי כולל חימום מקומי של העפעפיים, עיסוי של העפעפיים לכיוון פתחי הבלוטות שנמצאים מאחורי הריסים וניקוי שולי העפעף עם מגבונים ייעודיים לניקוי עפעפיים.

לטיפול הבסיסי ניתן להוסיף טיפול תרופתי מקומי במשחה או בטיפות המשלבות תחליפי דמעות, אנטיביוטיקה וסטרואידים . במקרים קשים יותר ניתן להוסיף גם  כדורי אנטיביוטיקה, תוספי מזון כמו אומגה 3 ומכשור מתקדם לחימום ולעיסוי העפעפיים. 

כאשר מופיע שיפור במצב ניתן להוריד את תדירות הטיפול ואת מינון התרופות. 

Call Now Button